המפגש עם עדי הצדיק נסיעה לצפון. טירת צבי. דרך יפהפיה שהופכת את העבודה לחויה שהיא גם טיול.

היא התארגנה בבית של חברה טובה. היתה שם אמא חמימה אחת שקיבלה את פנינו בריח עוגות שמרים מצויינות שיצאו מהתנור וחיכו לאורחים.

המון התרגשות. רגעים קצת מלחיצים. פריקת ציוד. תחילת עבודה.

 

מתרגשות ביחד. עובדות בשלבים ומתאמות ציפיות שוב, תוך כדי.

תסרוקת הכלה מתגבשת. עדי נרגעת ומתרגשת לסירוגין. אנשים נכנסים ויוצאים. עדי מבקשת מכולם לצאת ומקווה שהיא לא מתנהגת כמו בריידזילה.

אני מחזקת אותה. בעיני זה חשוב לדעת לבקש את מה שאת צריכה. בטח ביום כזה. אני שמחה בשבילה שהצליחה להעמיד את עצמה לפני ה’לא נעים לי, אני כלה נחמודת’.

הפסקת עוגה, מיץ תפוזים, לפני שלב איפור הכלה. עדי מתלבשת וחוזרת להתרגש. בגדול. כולם שמחים. כולם מתפוצצים מהתרגשות.

ואז אריזת הציוד. נשיקות. ושתי חבילות נקניקים שנתחבות לידי כמתנת פרידה, “בשביל הילדים שלך!” (טירת צבי, בכל זאת) והאמא המארחת גם מוסיפה לי מתכון רושם לעוגת השמרים המהפנטת שלה. ועכשיו צריך לחזור את המרחק, אבל החויה הזו תידלקה אותי ומלווה אותי בבטחון כל הדרך עד הבית.

 

לתסרוקת הכלה של עדי

לאיפור הכלה של עדי